שלישי ספט' 27

סקרים

חופשה נטוריסטית



תוצאות

אנחנו עובדים במרץ לעדכון האתר

בואו לבקר כל שבוע

הלוגו שלנו

כולנו ערומים היינו

שישי, 06 פברואק 2009 08:37

הופתעתם מהכותרת? אם כן אז מצבי ומצבכם עצוב. מה שעצוב זה שהמצב הכי טבעי בו אנו יכולים להיות מפתיע אותנו כל-כך ונחשב לכל-כך חריג. תחשבו על כותרת כמו "לבוש אלגנטי". לא ממש מפתיע, נכון?... כבר מזמן שכחנו מי אנחנו. הפכנו את עצמינו למה שאנחנו לובשים, לאיך שאנחנו נראים בעיני אחרים.

היום אני אכתוב על נודיזם שמבחינתי הוא חזרה לאותו האני ששכחתי מזמן. שלושת החלקים הראשונים של הפוסט יתעסקו בי, בהיסטוריה שלי, והם ממש לא קצרים. מי שזה לא מעניין אותו מוזמן לקפוץ ישר לחלק האחרון (חלק ה"הגיג") - "נודיזם בשבילי".

איך זה התחיל

עוד מילדותי אני זוכר שסבא שלי אמר שהחיילים בחיל הים הסובייטי ישנים ערומים. לא יודע אם זה נכון, אני גם לא זוכר מה היתה הסיבה לכך שהם ישנים ערומים, אבל מה שבטוח - זה סקרן אותי ואני זוכר שקנאתי בהם.

ברגע שהגעתי לגיל שאפשר להתחיל - גיל שבו היה לי חדר משלי עם מפתח - ניסיתי לישון בערום. להגיע לחיל הים הסובייטי זה לא עזר לי, אבל זה בהחלט היה כיף ומשחרר. אני זוכר שלפעמים הייתי הולך לישון לבוש, ובבוקר מוצא את התחתונים שלי זרוקים על הרצפה. אולי כבר אז משהו בפנים, בתת המודע שלי ממש לא אהב בגדים. אך איך יהיה סיכוי לתת המודע בעולם שמנוהל על-ידי בגדים? (בגדים, מסכות, שקרים, שיפוטיות וחוסר קבלה)

ואז הגיע הגיל שאפשר להמשיך, כששכרתי דירה משלי והתחלתי להסתובב בערום בבית. באיזשהו שלב כבר לא היה אכפת לי לעשות את זה אפילו עם חלונות פתוחים... וכן, מי שלא עושה את זה בהחלט מפסיד. זה מאוד תרם לתהליך קבלת הגוף שלי שאותו עברתי בדיוק באותה התקופה.

כמובן שכאשר היו בנות זוג בסביבה הערום בבית היה בשגרה בלי שום קשר לסקס, אבל עד כאן לא אמרתי שום דבר שרובכם לא מכירים. לא אמרתי שום דבר חריג...

הדבר הכי רומנטי שראיתי בחיים

בתור אדם ביישן, אדם שכמעט כל חייו התבייש בגופו, אדם שויתר על הים במשך 10 שנים רק בגלל הפחד שיראו לו את הבטן מתחת לחולצה, להתפשט מול אנשים אחרים תמיד נראה לי בלתי אפשרי. שלי יהיה אומץ לעשות דבר כל-כך שונה מכל מה שאני מכיר? הרי אין שום סיכוי! ועדיין הסקרנות... בליבי לעולם לא ויתרתי על הרעיון.

לפני כשנתיים הייתי ביוון ובאחד האיים הגעתי לחוף שחציו חוף נודיסטי. הייתי כמובן בחצי השני רוב הזמן, אך היה ברור לי שבסופו של דבר אלך להציץ... יצאתי לשחיה שסופה היה מול חצי החוף הנודיסטי. נשארתי בתוך המים כי התביישתי לצאת מהמים ושיראו שאני לא ערום. פשוט התבוננתי באנשים. חלקם היו ערומים לחלוטין, חלקם לא.

חלקם היו לבד, חלקם בקבוצות. חלקם השתזפו, חלקם שיחקו קלפים מתחת לשמשיות. כמו כל חוף ים רגיל... רק עם יותר חלקי גוף חשופים.

ואז ראיתי את הסצנה הכי רומנטית שראיתי בחיים שלי! זוג, ערומים לחלוטין, אולי בשנות ה-50 לחייהם, צועדים להם בשלווה יד ביד לאורך החוף. זה עשה את זה. מאותו רגע היה ברור לי שכך אני רוצה לצעוד יום אחד עם בת זוג שתהיה לי.

אבל קודם כל, כמובן, הייתי צריך לעשות את זה לבד. והאומץ... איפה אמצא את האומץ? השמן, הביישן, השעיר... ועוד כמה וכמה פגמים באופי וגוף שלי שעלו כמחסומי בטון כל פעם שחשבתי על זה ודמיינתי את עצמי עושה את זה.

החוויה הראשונה שלי

אז איך עוברים את המחסום? במאי 2004 עברתי את סדנת "מהות" וקיבלתי שלל של כלים להתמודדות עם אותם המחסומים. בסוף הסדנה גם קיבלתי החלטה - עד יום ההולדת הקרוב (יוני 2004) אני הולך לחוף נודיסטים... וגם מתפשט.

ביום שבת, 12 ליוני 2004, בשעה 17:00 לערך, התמקמתי לי אי שם בחוף געש, כשלסביבי כבר מעט אנשים, רובם דווקא לבושים. ממש לא מה שדמיינתי. לידי ישבה קבוצה של צעירים לבושים. הם היו די עסוקים בעצמם, בשיחה שלהם...

כמובן שהמחשבה הראשונה שעלתה לי לראש היתה "לא כאן. צריך להתרחק מהם... מה הם יחשבו כשיראו אותי ערום? בטח יצחקו עלי...". אבל המחשבה מייד נעלמה והתחלפה ב"באתי לעשות את זה בשביל עצמי! מה זה משנה מי כאן בסביבה?".

בהתחלה נשארתי בבגד ים. הסתכלתי מסביב. ים. חול. צוק גבוה. אני והטבע. התחלתי להוריד את בגד הים, אך מייד עצרתי. כאילו שמשהו הקפיא את הידיים שלי. ושוב ניסיתי... ושוב עצרתי.

הסתכלתי שוב מסביב. ים. חול. צוק גבוה. ציפורים יושבות על הצוק. מה הן חושבות? מה אכפת לי בעצם? ואולי הן צוחקות עלי בשפת הציפורים? אולי הן צוחקות על הבטן הנפוחה השעירה שלי עכשיו? ומה יהיה כשאהיה ערום לחלוטין?... אבל זה מוזר משהו. אם הן היו יושבות כאן למטה במקום החבר`ה הצעירים האלה אז מעולם לא הייתי מתבייש להתפשט לידם... ועדיין יכול להיות שהן היו צוחקות עליי (בשפת הציפורים), ועדיין לא הייתי מתבייש.

באמת לא היה אכפת לי מה הן מצייצות שם. הסתכלתי שוב על קבוצת הצעירים שישבו שם. הסתכלתי עליהם וראיתי כמה ציפורים מצייצות להן...

ואז התפשטתי.

*שקט*
אם זה היה סרט, היה צריך להראות כאן קטע רגוע ושקט שמגיע פתאום, באמצע סערה של ממש, וללא שום אזהרה מוקדמת.

שקט. שלווה. רוגע. עולם. שמיים. שמש. מים. אוויר. יבשה. טבע. אדם. אני.
פשוט אני. אני והטבע. אני ואני. זה זה!

להתגלגל על החול, להסתכל על השמיים כשהרוח עוטפת את כל גופי, לשבת ולצייר צורות משונות על החול... אח"כ למים. איזו הרגשה נעימה וזורמת! חזרה לילדות... יכולתי להשאר שם שעות... בעצם נשארתי שעות.

זאת היתה מתנת יום הולדת הכי נפלאה שאי פעם נתתי לעצמי!

נודיזם בשבילי

יש כאלה שקוראים לזה "נטוריזם" - אולי כדי להיות "פוליטיקלי קורקט" ואולי כדי להמנע מההקשר המיני. מה שאני אוהב במילה "נטוריזם" זה הקשר לטבע. עצם העובדה שאני מראה את כל גופי לסביבה מחברת אותי לטבע - לעצמי, לטבע שלי. ערום בלבד זה נפלא. ערום בטבע זה עוד יותר נפלא.

מה שאני לא אוהב בהחלפת ה"נודיזם" ב"נטוריזם" זה שכל מה שמשתמע מהמילה "נטוריזם" זה שהייה בטבע, חיבור לטבע, אולי שימוש בחומרים טבעיים... זה לא מחייב ערום, ואני חושב שללא ערום מלא זאת לא אותה החוויה.

סליחה, תיקון - ללא ערום מלא במקום פומבי זאת לא אותה החוויה.

למה דווקא במקום פומבי?
לא כדי להפגין משהו או להראות לכולם "בואו תראו את הגוף שלי!", אלא כדי להסיר את ההתניה בין הנסיבות לבין הערום (עד כדי החוק...). כלומר, הרי כל אחד מאיתנו ערום מתישהו - לפחות במקלחת. המטרה כאן היא להתפשט דווקא בנסיבות שאנחנו בד"כ לא מרשים לעצמינו להתפשט בהן בגלל הפחד איך יסתכלו עלינו ומה יגידו.. הפחד הזה לא צריך למנוע מאיתנו להנות מהערום בכל מקום וזמן שהוא.

ועוד סיבה למקום פומבי - אני רואה בנודיזם (ועכשיו נקרא לילד בשמו) כלי יוצא מן הכלל לקבלת עצמית, קבלת הגוף והעלאת דימוי הגוף. אני ממליץ לכל אחד, גם אלה שהרעיון לא ממש מושך אותם, ובמיוחד אלה שלא מקבלים את הגוף שלהם כפי שהוא, להתנסות בזה לפחות פעם אחת. להתפשט בפומבי, ועוד מול אנשים לבושים זה לבוא ולהגיד, בקול רם ובמלוא הבטחון: "אני לא מתבייש בשום חלק בגוף שלי!" - והמשפט הזה הוא המפתח לקבלת הגוף! המשפט הזה מחבר אותי בחזרה אל הגוף שלי.

אם אתם רוצים לדעת להתמודד עם מבטים והערות ברחוב תלכו דווקא לחוף נודיסטים. תלכו עם זה עד הסוף, ואז תחזרו לרחוב ותראו אם עדיין מזיז לכם המבט המזלזל של השכנה החטובה. אחרי שהעזתם להופיע ערומים לחלוטין מול אנשים זרים... וגם עברתם את זה בהצלחה וגאווה... אחרי דבר כזה השכנה החטובה יכולה רק לקנא בכם.

וכעת לחלק שכולנו חיכינו לו... כפי שציינתי קודם - למילה "נודיזם" יש הקשר מיני. זה מובן. בעולם של לבוש, שבו ערום לגיטימי רק במצבים מיניים, ישנו קשר מותנה בין ערום למין. מי ששומע את המילה "נודיזם" בפעם הראשונה ישר מדמיין אורגיה המונית, והמילה "נטוריזם" באה למנוע את האפקט הזה.

יחד עם זאת אני כן רואה המון מיניות בנודיזם. לא האקט הפיזי עצמו, אלא מיניות. זה כמו מין עם עצמי, רק בראש.

זה להתחבר למיניות שלי, לחושניות שלי, להשתחרר בפנים, להרגיש סקסי באמת. להרגיש חופשי ובטוח בעצמי. זה מה שהנודיזם מאפשר ואני לא מתבייש בקשר הזה. נהפוכו - הקשר בין נודיזם למיניות הוא כמו הקשר בין אנושיות למיניות. להתבייש במיניות שלנו זה כמו להתבייש באנושיות שלנו.

מעבר לדברים שציינתי קודם (חיבור לטבע, קבלת הגוף וחיבור לגוף, מיניות ושחרור), שכל אחד מהם נפלא ומדהים בפני עצמו, הנודיזם מאפשר עוד שלל של תוספות ופינוקים למי שמעיז ובאמת הולך עם זה עד הסוף... זה לחזור לילדות, להיות מי שאני ללא מסכות ולהנות מזה, לעבור את מחסומי הפחד בין החזקים הקיימים אצלינו. זה להתרגש ממגע הרוח על העור החשוף ולחוות עוד תחושות שכבר מזמן שכחנו, זה להתפלא (ולשם שינוי בלי לשפוט - כמו שאנחנו מתפלאים ממראה של דולפינים, למשל) מהמראה של היצורים היפים האלה שנקראים בני אדם - אנשים

אמיתיים במצבם הכי טבעי והכי אמיתי.
 
בקיצור, זה פשוט ל-ה-נ-ו-ת!!!

אני מציע ומאחל לכל מי שעוד לא..., לעבור את החוויה הזאת ולהנות ממנה עד הסוף! ולמי שכבר כן, פשוט להמשיך עם זה ולחפש מקומות חדשים, חוויות חדשות... תהנו!